פינת זיכרון
יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו…
זהו פינת הזיכרון שלנו על בוגרינו וחברינו שנפלו על הגנת המולדת – המדינה אשר הם כה אהבו…
בפינה זו מובאים הסיפורים , הכתבות , ופינות ההנצחה השונות שאנו עושים לזכרם !!!!
יהי זכרם ברוך !!!
שלומי בן חיים ז"ל
שלומי נולד ב- 4.7.75 כ"ה בתמוז תשל"ה כבן בכור להוריו יוסף ודניאלה .
תכונותיו המיוחדות בלטו מהיותו תינוק ועד מותו הטראגי.
- · החלטי במעשיו ודבק במטרה:
מגיל צעיר שלומי קיבל החלטות , עמד מאחוריהן וידע להודות בטעויות.
בגיל 13 , החליט לחזור בתשובה ולמצוא את עצמו בדת.
לאחר שלוש שנים בהן לא קיבל תשובות ברורות לשאלותיו עזב את הישיבה וחזר לחיים החילוניים ולאורט מוצקין שם סיים את לימודיו בהצטיינות במגמת אלקטרוניקה.
כשהחליט להיות לוחם קרבי השתתף בהתמדה ונחישות בקורס הכנה לכושר קרבי והגיע מוכן לשירותו הצבאי כלוחם גבעתי והגשים את שאיפתו להגיע ליחידה קרבית.
כך היה גם כאשר החליט ללמוד לתואר ראשון בחוג לכלכלה וחשבונאות באוניברסיטת חיפה,שאף למצוינות ועשה זאת ביסודיות וסיים בהצטיינות יתרה.
לימים משפחתו קיבלה בשמו את תעודת תואר ה-BA בהצטיינות יתרה.
- · עניו וצנוע:
הסתפק במועט לא ביקש דבר מאיש, פשוט נהנה ממה שהיה לו.שלומי לא קינא באחרים, התלבש בפשטות , נתן מעצמו לאחרים ,מכל הלב ולא נתן לאחרים לשבח אותו.
לא נהג להתגאות ולהחצין את הישגיו לא בפני החברים ואפילו לא בפני בני משפחתו.
במהלך לימודיו קיבל מדליית הצטיינות מלשכת רואי חשבון, דבר שהתגלה לסביבתו כבדרך אגב.
- · אוהב צדק:
תכונה בולטת במיוחד – שלומי לא יכל לראות פגיעה באחר, בחלש ותמיד קם להגן עליו דוגמה לכך הייתה באירוע שקרה בבי"ס היסודי כאשר אחת המורות השפילה ופגעה בתלמיד לפני כל הכיתה ,שלומי קם על רגליו ובכעס העיר למורה על התנהגותה הפוגעת.
שלומי תמיד חיפש את האמת ואת הצדק ונלחם למען עקרונותיו.
- · חברותי:
שלומי תמיד היה מוקף חברים בכל מסלול חייו :שמר על קשר חברי ועמוק עם חבריו מילדות,
רכש חברים בצבא , באוניברסיטה שם הפך ליועץ בתחומים רבים במיוחד בתקופת המבחנים .
תמיד עזר לחבריו מתוך אהבה ודאגה להצלחתם.
- · פטריוט:
שלומי גדל על ערכי אהבת ארץ ישראל התגייס מרצון ועם מוטיבציה גבוהה ליחידה קרבית , למרות לימודיו הקשים תמיד התגייס למילואים ולא ניסה להתחמק.
אך טבעי היה שכאשר נקרא לשרות מילואים בצו –8 למבצע "חומת מגן" היה הראשון שהתייצב.
שלומי הוצב בבית לחם ונלחם בגאווה להגנת המולדת למרות הפחד והסיכונים הרבים.
כאשר חזר לחופשה סיפר בהתלהבות של חייל קרבי על הלחימה והדגיש את חשיבות המבצע
לאור המצב הביטחוני.
שלומי נהרג בפיגוע חבלני בצומת יגור בדרכו חזרה למערכה בבית לחם.
מ"פ הגדוד מספיד את שלומי: "שלומי הוא מאותם אלו עליהם נאמר שהם חוד החנית.
דוגמא ומופת לרוח ההתנדבות שיש בעם ישראל בעתות משבר, שלומי הוא דוגמא לחברות, רעות אומץ לב והרבה אהבה למולדת"
* שלומי היה חבר ילדות… אפשר לשבת שעות ולספר עליו. הצניעות , השאיפה למצויינות החברות האמיתית , העזרה לזולת – כל אלו ייחדו את שלומי !!!
אני זוכר שתמיד שלומי התעניין באיך הולך לצוותים , והופתע שיש עדיין היענות לגיוס לצה"ל וגיוס לקרבי , תמיד שאל אם ה"מורעלות" עדיין קיימת , ואהבת הארץ שלא ניתן לתאר
יהי זכרו ברוך
אהוד שניאור ז"ל
מזה שלוש שנים מציינים תלמידי ביה"ס אורט-כרמים ומוריו את זכרו של אהוד שניאור ז"ל, שנהרג במילוי תפקידו בשירותו ביחידת "דובדבן" באוגוסט 2002. בשת"פ
"כושר אקסטרים הכנה לצה"ל
אהוד היו מבוגריו של ביה"ס, תלמיד מצטיין ובעל חברים רבים.
טרם יום הספורט הרצתה משפחתו של אהוד ז"ל בפני תלמידי שכבות יא' ויב'. המשפחה הציגה סרט על אהוד, העוסק בחייו של אהוד, אך התמקדה בעיקר במסרים אותם היא מבקשת להנחיל לדור המתגייסים הבא – גיוס משמעותי לצה"ל ושמירה על חשיבה ביקורתית.
הוריו בחרו בדרך זו להנציח את זכרו וכן לשפוך אור על אישיותו ועל נסיבות מותו. בנוסף להיותו תלמיד מצטיין עסק אהוד בספורט וגם השקיע מאמצים רבים לשפר את כושרו הגופני כדי להגיע ליחידה קרבית ולעשות בה את המיטב. הוא היה חדור מוטיבציה ובקש לשרת שרות משמעותי.
יום הספורט היה היתולי לשכבות י"א וי"ב , וברוח אהבת הספורט, האתגרים ועבודת צוות נערך יום הספורט לשתי השכבות הבוגרות.
חצר ביה"ס ומגרש הספורט חולקו לתחנות ובהם מתקנים המתאימים למשימות השונות.
כיתות י"א התחרו בינם לבין עצמם במשימות שדרשו מנהיגות ושיתוף פעולה כמו סחיבת פצוע, תרגיל ספירלה, הליכת זיקית ועוד. כיתות י"ב התחרו בכושר קרבי כמו מרוץ שליחים עם שקי חול, מעבר בשדה מוקשים, מרוץ אלונקות ותרגיל זחילות.
כולם קבלו חולצות לזכרו של אהוד והאווירה הייתה מאוד ספורטיבית. אווירה של שיתוף, תחרות, הומור ולכידות.
עם תום התחרויות נערך טקס מרגש בו המשפחה ספרה על אהוד, הושמעו קטעי קריאה, שירים ונאמרו דברים לזכרו על ידי בוגר ביה"ס, חברו של אהוד. הגביעים חולקו למנצחים על ידי המשפחה וראש מחלקת החינוך, מר מנחם שיכל. תלמיד י"א חלק אתנו את הרגשתו ואמר: "היה לנו מאוד כיף בתחרויות, אך בעיקר זו הייתה הזדמנות להכיר מי היה אהוד ומה משמעות המושג 'קצה גבול היכולת' ".
כמה מילים על אהוד : אהוד היה חניך שלנו יחד עם רועי פלג ודניס
הדבקות במטרה , ההשקעה , ההגעה לכל אימון ואימון הן רק חלק קטן ממה שאיפיין את אהוד. כיום כמידי שנה אנו מקיימים יום ספורט מתחום הכושר קרבי לזכרו של אהוד בבה"ס כרמים וזאת על מנת שיכירו וידעו . הוריו מקיימים הרצאות במקומות שונים בארץ וביחידות שונות על מהות המפקדים הטובים … וכולנו מחבקים את המשפחה , תומכים בה שיהיו חזקים ושיידעו שאנו תמיד איתם… יום יום…
נדב באלוה ז"לכר
סמל-ראשון נדב באלוה ז"ל
20/07/2006 – יום חמישי כ"ד תמוז תשס"ו
סמל-ראשון נדב באלוה, בן 21 מכרמיאל.
נדב, חגג רק לפני כשבועיים את יום הולדתו ה-21, למד בבית הספר היסודי "אלון" ולאחר מכן בבית הספר התיכון "אורט מגדים". חבריו סיפרו כי היה " מורעל גולני".
"הוא אהב מאוד את הצבא", סיפרו החברים. "הצבא היה אצלו מעל לכל. הוא אהב את החברים מהצבא, וראה בשירות הקרבי שליחות ומשימה מדרג עליון. נדב ראה גם את הלחימה בדרום לבנון כמשימה ראשונה בחשיבותה". עוד סיפרו, כי נדב קיבל במהלך שירותו הצבאי שני אותות הצטיינות.
מידי שנה אנו מנציחים את זכרו במסע 10 ק"מ אשר מתקיים בכרמיאל בחודש נובמבר
ובטיול סוכות אנו מקיימים ניקיון , טיפוח ושימור של מצפור נדב בכרמיאל
נדב הותיר אחריו הורים, תמי ואליפז, ועוד שלושה אחים – נטע בת 19, המשרתת בצה"ל, יותם בן 15 ורועי בן השמונה.
נדב הובא למנוחת עולם בבית העלמין בכרמיאלרוך.
נדב באלוה היה חניך שלנו בתקופה שרועי פלג היה המאמן הישיר…
כולם מספרים על המסירות , ההתמדה , ההגעה לכל אימון ואימון תוך שאיפה למצוינות ויחסי אנוש מעולים עם חבריו לצוות בקבוצה…
כיום , המסע הראשון של "כושר אקסטרים" הכנה לצה"ל בכרמיאל הנו לזכרו של נדב
המסע הקשה מתקיים בנחל חילזון , אחד משבילי הארץ שנדב כל כך אהב והכיר.
במסע זה משתתפים חבריו ליחידה , חבריו לבה"ס ולעיר , בני המשפחה , וסופו בבית יד לבנים , שם אנו שומעים מידי שנה על מהלך הקרב ועל נפילתו.
הטקס מרגש מאוד , ועצם הנוכחות הרבה היא זו שמחזקת את המשפחה עצמה.
אחיו הקטן של נדב – יותם , היה חניך שלנו בעצמו , וכיום משרת בגולני…
ברצוני מכאן לחבק ולחזק את המשפחה , ולאחל שלא תדעו עוד צער
כולנו אתכם כואבים , מחבקים ומחזקים…
עמית עמרן ז"ל
לאחר סיום לימודיו בישיבה התיכונית, לפני גיוסו לצה"ל, למד שנה אחת בישיבה הגבוהה "אור וישועה" בנווה שאנן שבחיפה. כהכנה לשירותו הצבאי ביחידה קרבית, התאמן במהלך השנה ב"יחידה לקראת גיוס" אצל ערן אלינג
חלק מבוגרי הצוות וחבריו : גיא אייל , ניר שטרית , יובל ברנר , יוסי בן אברהם ועוד
עמית התגייס ביום 24.11.2002 לסיירת "גולני", היחידה המובחרת של חטיבת "גולני" שאליה חלם להגיע עוד בהיותו בתיכון. הוא הוכשר כלוחם והשתתף בפעולות ובמבצעים רבים. הודות לכישוריו הרבים התמנה לתפקיד קצין אמל"ח בסיירת. עם סיום שירותו הסדיר המשיך בשירות קבע ומונה כקצין אמל"ח ביחידת "אגוז". הצבא ומערכת הביטחון על זרועותיה השונות עמדו תמיד בראש מעייניו של עמית.
"מי היה מאמין"
כיצד הפך ילד שטותניק לחייל שמחזיק יחידה שלמה ?
כיצד ניתן להסביר – שהראש הפרוע מפתיע כל פעם מחדש ?
"כושי" דיבר איתי באופן קבוע לאורך המסלול. שעות של שיחות טלפון , עייפות , שביזות , מה לא ? כל הזמן שמעתי ממנו – "ערן אתה לא מבין מה עושים לנו" ?
כושי היה גאה להיות לוחם , לוחם בסיירת…
לעולם לא אשכח שבא לבקר באימון… לקח את אחד החניכים הכי חלשים , שמנים , בצוות והכניס בו "ראבאק" וטירוף עד שיעבור את הקיר בבוחן מסלול.
שעה וחצי של אימון – אחד על אחד עד שיעבור את אותו קיר… ברור שבסוף עבר
הנחישות , ההקרבה – דברים שלא ייאמן… לעולם לא נשכח !!!
תמיר נבואני ז"ל
לוחם סיירת מטכ"ל סמל תמיר נבואני, בן 19 מג'וליס נהרג בתאונת אימונים כשניווט לבדו בנחל פארן בדרום, הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שביקר בכפר ג'וליס בתחילת השבוע, אמר להם שיש דרוזי שכן בסיירת ולא פרט, אנשי הכפר לא ידעו במי מדובר עד לפרסום הידיעה על מותו של תמיר.
תמיר נבואני ז"ל נהרג כחודש לפני סוף מסלול של סיירת מטכ"ל.
אחיו הקטן – סלמן , שמע מפי חבריו לצוות של אחיו על "כושר אקסטרים" הכנה לצה"ל וכאן למעשה נוצר הקשר עם המשפחה.
אני זוכר את סלמן מגיע לאימון הראשון – נבוך ובהתרגשות…
אימון אחר אימון , הלך התקדם והשתפר , ולאט לאט ביסס את מעמדו בצוות בקריות כאחד מהמובילים והאהובים…
היום סלמן במסלול עם עוד 2 בוגרים שלנו וכחלק מהנצחת אחיו , משתתפים חניכי
"כושר אקסטרים" מידי שנה בניווט לזכרו…
משפחה מדהימה צנועה וערכית , אשר רבים מבני המשפחה משרתים בצבא כולל קצינים
משפחת אקסטרים מחבקת את משפחת נבואני ושותפה לכאבה
יהי נשמתו של תמיר צרורה בצרור החיים – אמן !!!
